רש"ש על יומא כג:

גמרא מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים שנאמר ומכנסי בד ילבש על בשרו. ועי' פרש"י. וק"ל דבזבחים (יט) דרשינן מיניה לענין חציצה ולא עוד אלא דילפינן שם מזה אף לכתונת ע"ש. ולולי דברי התוס' דהכא ה"א דהא דזבחים ילפינן מעל בשרו דכתיב גבי כ"ג וצ"ל שם יהיו על בשרו (ועמש"כ לקמן כה בס"ד). שוב דקדקתי ברמב"ם פ"י מהל' כהמ"ק ה"ו שמביא קרא על בשרו ולבשם לדרשה דזבחים וט"ס הוא וצ"ל את בשרו ולבשם וכוון על הכתוב גבי כ"ג בפ' אחרי וא"ש דהאי ולבשם כתיב על כל הבגדים הנזכרים שם ומעתה כל דברי חכמים קיימים:

רש"י ד"ה ה"ג בת"כ. בהוצאת הדשן שבתפוח אל מחוץ כו'. כצ"ל:

בא"ד וזה שאין לו לשנות כו' ישנה ישנה בגדי קדש כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ילבש על בשרו. משמע שלובשם בעודנו ערום. לקמן (ר"ד כה) מבואר שלובשן בעודן עליו בגדי חול. וכאן ע"כ ר"ל שמלובש בהן בעודנו ערום משאר בגדיו מפני דלאחר שלובשן מפשיט כל בגדי חול שהיו עליו:

תד"ה יש. וי"ל משום דבע"מ חשיב כמו זר כו' וכי תעלה ע"ד שזר ובע"מ כו'. תימה דודאי בע"מ מותר ליקרב לגבי מזבח ואינו אסור אלא בין האולם ולמזבח כדאיתא בפ"א דכלים מ"ט. וכן דבריהם בסוכה (מד) ד"ה א"ל תמוהים במש"כ כמו שאין הל"מ בזרים כו' דמאי ראיה מהם לבע"מ דזר אסור מה"ת ליקרב לגבי מזבח כדלקמן (מה) וכי תעלה ע"ד שזר קרב לגבי מזבח ע"ש פרש"י. ועי' בביאור מהרנה"ו פרשת אמור. שוב מצאתי להמל"מ שם בפ"ו שעמד על דבריהם ע"ש וגם בפ"ט שם הט"ו:

תד"ה ילבש. כיוצא בה דההיא לבישה דקרא כו'. כצ"ל: