רש"ש על יומא כד.

גמרא והניחם שם מלמד כו' עד יוה"כ אחר. מפרש"י נראה דל"ג כ"ז:

רש"י ד"ה ת"ש. דהא ל"ל דוקא קאמר דהא לא אפשר כו'. ק"ל אלמה לא יעשה מדה לקומצו כדלקמן ר"פ הוציאו לו. אך בפי"ז דכלים מי"א מבואר דקומץ המנחה הוא לפי מה שהוא וא"כ היה צריך להכין כמה כלים שיהיה לפי מדת כל כהן שיזכה בהרמה. ובפ"א דתמיד מ"ד משמע דבמחתה אחת היו כל הכהנים תורמין:

רש"י ד"ה עבודה תמה. ולא כו' כגון שחיטה כו'. הב"א תמה מה זו שחיטה הא אפילו לכתחלה כשרה בזר. וניחא ליה דרש"י קאי אליבא דרב ולדידיה יש שחיטה דפסולה בזר דהיינו שחיטת פרה לקמן (מב) ואשמעינן כו' ע"ש. ושגה בזה במכח"ת דבעבודת פרה כיון דחוץ היא לא מחייב עלה זר מיתה בשום עבודה דא"ח אלא בעבודת פנים וכדאמרינן ס"פ הנשרפין זר ששמש במקדש. וכן בקרא לא כתיב אלא לכל דבר המזבח כו'. ותדע דלא חשיב ז' הזאות דפרה ודצפרים לקמן בהדי ז' הזאות שבפנים ושבמצורע. ונראה עוד דאף דאמרי' בזבחים (סג) שלמים ששחטן בהיכל כשרים כו' ולא יהא טפל חמור מן העיקר. פרה דקדשי ב"ה היא דמיא לאכילה דאיתא שם דל"א בה הק"ו. ועוד דאפילו בפנים לא מחייב זר עלה כיון דעבודת חוץ היא:

רש"י ד"ה שבע הזאות. שמזה מלוג שמן בהיכל כו'. והר"ש והרע"ב בפי"ד דנגעים מ"י כתבו דלא היה מזה אלא בעזרה ע"ש. ועי' לשון רש"י במנחות (כז ב) ד"ה ושבמצורע. והתוס' שם (עד ב) ד"ה איכא העירו בזה. אמנם לקמן (סא) משמע להדיא דהיה מזה בהיכל ממש ע"ש: