רש"ש על יומא יד:

תד"ה ורמינהו (בסופו). ומנרות דקתני התם ברישא פריך. תמוה דמ"מ יקשה דליפרוך אלמא זריקה ברישא והדר נרות והתם תני מי שזכה במנורה והדר תני שחיטת התמיד וזריקתו. וגם קושייתם ל"ק דעיין הטיב בתמיד ותמצא שכך הסידור שם הטבת ה' נרות. שחיטת התמיד וזריקתו. הטבת ב' נרות. וקטרת. וא"כ מזריקה ל"ק דא"ל מתני' דהכא בהטבת ב' נרות דזריקה קודמת להם כדאיתא ג"כ בתמיד אבל מקטורת פריך שפיר דבתמיד איתא דמאוחרת אף להשתי נרות. ובזה תראה דגם דבריהם לקמן בד"ה אמר אביי תמוהים מאד בקושייתם ובתירוצם וכן דברי המהרש"א שם וצ"ע:

תד"ה ההוא. המ"ל מאן תנא תמיד א"ש היא כו'. בספר ב"א האריך ליישב זה ע"ש. והעלה חרס. דאכתי יקשה מדוע לא מוקי ר' יוחנן מתניתין דהכא כרבנן. ודתמיד ודלקמן כא"ש: