רש"ש על יבמות נ:

במשנה בין שני יבמין ליבמה אחת. וכתב התוי"ט ואצ"ל בב' יבמין לשתי יבמות דאיכא למ"ד כו' הן לאותו מ"ד אף על החלוצה גופה האחין חייבין כרת וכן החולץ חייב על הצרה כרת רק בביאה לגי' הרי"ף והרא"ש לכ"ע הוא אינו עובר אלא בעשה על הצרה ולגי' התוס' גם הוא חייב כרת על הצרה לאותו מ"ד אבל שני יבמין ליבמה אחת איצטריך לאפוקי מב"ע לגי' לישנא בתרא דברש"י ועי' בגמרא (נג סע"א

רש"י ד"ה ואי ביאה אחר מאמר (בסופו). וקא פגע באיסור אשת אח. ל"ד דאינה אלא איסור עשה דבית אחד הוא בונה כו' לכ"ע עי' לעיל (יא) ואולי כוונתו בזה על שני יבמין ויבמה אחת (ועי' בלשון נ"י) ומשגגת המעתיק נשמט מדבריו ועי' לקמן בסמוך בד"ה משום חליצה:

תד"ה עשה. הן לפרש"י לקמן (נב ב) ד"ה או דלמא ולדעת הרמב"ם בפ"ה ה"ד (וע"ש בתוס') י"ל דלדידיה אף צרתה אסורה (ועי' ב"ש סי' ק"ע סקי"א) (ועי' בנ"י לעיל בפ' ד"א על הך מימרא דרבא) אבל משני יבמין ליבמה אחת הוה שייכא קושייתם אף לפרש"י. ועי' לעיל בפ' ד"א בדבריהם דמשמע דעיקר קושייתם הוא דוקא מב' יבמין: