רש"ש על יבמות נא.

רש"י ד"ה וגט אחר ביאה ומאמר (בסופו). דמאחר כו' פסולה בשניה. כצ"ל:

רש"י ד"ה תיהוי (בסופו). נמצא ביאה של אחריו. כצ"ל:

רש"י ד"ה ואילו ביאה. דיש מאמר אחר גט וביאה כדתנן כו'. הוצרך להביא כדתנן כו' ולא סגיא ליה בהא דאיתא בהך ברייתא (דעסקינן בה) להדיא דיש מאמר אחר ביאה וגט הוא דממתניתין מוכח דגם ביאה יש אחר ביאה פסולה מדסתמה יש אחריה כלום ומה שהכריחו לזה הוא כמ"ש התוס' ואולי דמזה הוא דהוכיחו התוס' דעתו דיש ביאה אחר ביאה פסולה ודלא כמהר"ם שכ' עליהם דבס' שלפנינו לא נמצא כן בפרש"י:

רש"י ד"ה חולץ לראשונה. עי' מהרש"א דהוליד מדבריו דין חדש דר"ג מודה דיש גא"ג לפוסלה מכהונה משום ריח הגט ול"נ דהלא משמע לקמן (נב סע"א) דגט דפוסל לכהונה מהני ביבמה ואף דרש"י פי' שם דהיינו למיקם עלה בלא יבנה וכ"ה בפוס' נ"ל דל"ד דה"ה לענין קרובות ול"נ דרש"י רוצה לתת טעם בזה גם אשני יבמין ויבמה אחת דמדקאמר וכן א"א כו' משמע דגם שם חולץ הראשון וכמו שפי' שם להדיא: