רש"ש על יבמות מא:

גמרא דלמא איכא דהואי בחליצה כו' ומפסלוה מהכ"ה. עי' לעיל (לו) ולקמן (קיט ב) גי' אחרת יותר נכונה:

שם הא קטנה כו' ואפ"ה צריכה כו'. הן קטנה לא הוזכרה במשנה רק בברייתא דרדופה ולכאורה יותר ה"ל להביא ארוסה דתנינא לה במתניתין ועי' רש"י לקמן (מב ב) ד"ה הי נינהו וברש"א שם ואולי משום דארוסה לא פסיקא ליה כ"כ דלא מיעברא וארוסה שביהודה תוכיח:

שם והלכתא לית לה. גם בכאן קשה דהא בלא"ה הל' כדברי המיקל ועי' ברא"ש פ"ק דב"מ סי' מ' ואולי דנ"מ דאף אם תפסה מוציאין מידה ועי' בנ"י שם:

רש"י ד"ה הרי קטנה. וספק צרת ערוה כו'. נ"ל כוונתו להא דתנן לעיל (ל ב) ספק גירושין כתב בכ"י כו' והרש"א במחכ"ת ל"ד דלדבריו דכוונת רש"י לזרק לה גירושין ספק קרוב כו' א"כ מה זה שסיים כיון דמדאורייתא בת יבום היא הא מסקינן לעיל דאפי' בב' כתי עדים מוקמינן לה מדאורייתא אחזקה דהוי צרת ערוה וכן בנפל הבית כו' דמייתי שם מא"ל אלא ודאי כדאמרן:

תד"ה הא קטנה. דלא גזר לקמן. פשוט דכוונתם לקמן (מב ב) והמרשים טעה: