רש"ש על יבמות מא.

גמרא מאי וכן אימא אבל המגרש. ק"ל דבפסחים (מה ב) משני ר"י כה"ג ומקשה ליה אביי הא וכן כו' קתני ע"ש:

שם ר"א היא דאמר כיון שעמדה עליו שעה א' באיסור כו'. עי' רש"א שנראה מדבריו דההיא דהמגרש מיקרי לא הותרה ולא מחוור כלל דהא לה"ט ע"כ ס"ל דנשואין מפילים וא"כ קודם שגירשה מיקריא מותרת וכ"מ לישנא שעמדה עליו שעה א' באיסור דהותרה מעיקרא:

תד"ה מ"ט דרב. לכאורה דבריהם כהווייתן המה דברי הגמרא עצמו שם בפ' ד"א ע"ש:

תד"ה ואמאי. הן לרב דלעיל לק"מ מהך ברייתא לפמש"כ שם בד"ה אבל בשם ר"ח ולכן לא פריך התם נמי ריב"ח ממתניתין דד"א לרב וכמש"כ התוס' שם בד"ה איתיביה והרש"א שם (כח) בתד"ה הך ע"ש אבל לריו"ח שם שפיר יש להקשות מהך ברייתא אולם כבר הקשה שם ריב"ח אליו כה"ג ממתניתין דשם והשיבו דאינו יודע מי שנאה:

שם במשנה אחד נשואות ואחד ארוסות. בעירובין הגי' להיפך וכ"מ בגמרא לקמן (מב ב). ועי' תוס' כתובות (כ ב) סד"ה אחד ובש"מ:

שם חוץ מן הארוסות שביהודה. עתוי"ט שכ' דלא כל שביהודה והביא ראיה ממ"ה פ"ק דכתובות וכ"כ שם ביתר ביאור. ולכאורה יש לחלק בין איסורא לממונא דבאיסור איכא למימר דלא פלוג אבל מדחזינן בברייתא דרדופה לקמן בגמרא (מב ב) דר"י מתיר א"כ כש"כ בזה ושפיר דקדק: