רש"ש על יבמות מב.

גמרא ותמתין שני חדשים ומחצה ותנשא דאי לשבעה ילדה האי בר ז' לבתרא הוא. לכאורה קושיא זו לא אזלא אליבא דרבא תוספאה לקמן (פ ב) דאמרי' אישתהי ואע"ג דאף לדידי' אפשר דלא הוי אלא מיעוט מ"מ לשבעה נמי הוי מיעוט ועוד דלענין הבחנה לא אזלינן בתר רובא כמש"כ התוס' לעיל (לז א) ד"ה רוב ותיהוי סייעתא מכאן דל"ה כוותיה (עמש"כ בחדושי הרמב"ם פ"א מהל' יו"ט הל"כ בס"ד) או יהיה ראיה מכאן למש"כ הגרע"א בתשו' ססי' צ"ט בשם יד אליה דאי אישתהי לא אישתהי פחות מי"ב חדש ולא כהגרע"א שם שלא חש לדבריו ואין להקשות גם לדבריו יש לחוש דלמא איעברא קודם לכן כמש"כ רש"י ד"ה אישתהי די"ל דא"כ כבר מלו לה ג' חדשים והיה ניכר:

שם ותמתין משהו ותנשא וכי מלו ג"ח ליבדקה. ועפרש"י וא"ת והא מסקינן לעיל (לז) דמיעוט נשים אין עוברן ניכר לשליש ימיה ועמש"כ לעיל בסמוך וי"ל דהיינו דוקא בהילוכה אבל ע"י בדיקה שפיר מינכר אמנם עכ"פ מוכח מכאן דיולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימיה אלא בג"ח דוקא וכר"י מנהר פקוד בסנהדרין (סט) ואע"ג דדחי ליה רבינא שם לא דחי אלא ראייתו אבל לא דבריו ולפ"ז אין אנו צריכין למה שפרש"י בנדה (ח ב) ד"ה דילדה לשבעה דקמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים ע"ש אלא משום דאפי' יולדת לז' אינו ניכר בפחות מג"ח ומה שפרש"י בפיה"ת בפסוק ויהי כמשלש חדשים רובו כו' והוא מהמדרש נ"ל דאזלא כר"א משום ר"ח הגדול לקמן (מג) ואפילו יולדת לתשעה נמי ודלא כמזרחי שם דמשמע מדבריו משום דתמר ילדה לז' דאין חילוק כנ"ל:

רש"י ד"ה ולזרעך. שזרעו מיוחד כו'. נראה להגיה מיוחס כלישנא דגמרא לקמן (ק ב) וכ"ה בנ"י:

תד"ה מ"ש. אע"ג דודאי כו' מקמי נתינה כו'. כצ"ל:

בא"ד והכא גבי חליצה נמי יסברו ששתיהן סמוך למיתה חלצו כו'. ק"ל היאך שייך למיגזר הכא משום זה דלא שכיחא כלל דהא אסור לחלוץ תוך ג' ולעד"נ דהתם ליתא דטעמא דרב משום ב' נשים כו' רק דר"נ ב"ה אקשי שם לשמואל מסברא זו ואביי שני ליה שפיר זו זמן גיטה מוכיח עליו כו' וטעמיה דרב י"ל דרבנן תקנו הג"ח מיום שהותרה להנשא ולכן מקשה שפיר דה"נ נצריך ג"ח מיום שהותרה דהיינו יום החליצה נ"ל נכון בס"ד: