רש"ש על יבמות כז.

רש"י ד"ה חלץ לבעלת מאמר. עי' כה"ד. מלשונו משמע דאם נתן לה גט תחלה למאמרו (דשרי אפי' לייבמה אח"כ לל"ב דרבא לקמן (לב) לשיטת התוס' לקמן (נב ב) בד"ה או דלמא אבל רש"י עצמו לא ס"ל כן) חליצתה פוטרת צרתה אך מדברי התוס' לעיל (כו ב) בסד"ה חליצה שכ' דטעמא משום דדמיא לכנוסה דאין בה זיקה נראה דאפי' נתן לה גט קודם נמי א"פ חליצתה את צרתה ויותר מוכח כן מדבריהם לקמן (נ ב) בד"ה צריכות:

רש"י ד"ה יגמור אף באחיות. כיון דאין זיקה אי הוה בעי כו' מייבם. נ"ל דלפי שיטת התוס' בסוגיא זו גם כאן א"י לייבם לרחל דגזרינן דלמא אתי לייבומי ברישא דלא אסיק אדעתיה שמא תמות צרת לאה:

בסה"ד. נ"ל דצ"ל דשביחא מלתא טפי בבי"ת ולא כמו שהגיהו עה"ג:

רש"י ד"ה לעולם (בסופו). ול"ג חכמים כו'. משמע דס"ל דמותרת אפי' להתייבם עמש"כ לעיל (כ) בס"ד: