רש"ש על יבמות כו:

גמרא א"ה קמייתא נמי. פרש"י שתים הראשונות כו'. ולעד"נ מדנקט קמייתא בא' משמע דל"פ אלא מראשונה לחודא דשניה כיון דלראשונה שניהם יחלוצו ממילא תהוי השניה לשניהם אחות חלוצה ובזה קאמר בעצמו דצריכה חליצה משניהם או לאידך גיסא דשניה שפיר מיפטרא בחליצה דאידך לחודיה דלדידיה לא הויא רק אחות זקוקה וחליצתו עדיפא בה משל הראשון דה"ל אחות חלוצה ואפי' אם יחלוץ גם הוא לראשונה תחלה לא תהוי לו השניה כמו אחות חלוצה הואיל דהחליצה לא הוות אלא משום חיזור עי' תד"ה דנפול פי' הרר"א ולקמן ד"ה שמואל ועי' ברא"ש מש"כ בשם הרמב"ן ובשם הריב"ם וזה נ"ל נכון בס"ד ולפ"ז מאי דשני ליה דנפול בזא"ז ל"נ אלא לראשונה דחלץ לה טרם שנפלה שניה אבל שניה ושלישית מצי איירי אפי' דנפול בב"א (והגמ' ל"ד נקטא נפלה אידך נפלה אידך) וכ"מ מלשון רש"י עצמו לקמן (כז א) בד"ה חלץ לה ראובן ח"פ בסופו שכ' דזיקה גרידתא היא והלא הוא קאי אדרב ואי דנפלו כולן בזא"ז אפי' זיקה אין כאן:

תד"ה חליצה פסולה. מ"מ חליצה מיהא בעי' דאורייתא כו'. נראה הא דפסיקא להו כ"כ דין זה הוא משום דלא דמיא לאחות אשה דמינה ילפינן למיפטר צרת ערוה וכמש"כ לעיל (י א) בד"ה לעולם ע"ש והא דרחל מיפטרא אף מחליצה עי' לעיל (יח ב) בתד"ה שומרת:

בא"ד וכשיחלוץ לצרת רחל לא מיתסרא לאה. הוצרכו לזה דאל"ה היה אסור לייבם ללאה משום גזירת ביאה שניה אחר חליצת צרת רחל: