רש"ש על תמורה יט.

גמרא (ברה"ע) אבל גבי וולד תמורת אשם כו'. כצ"ל:

שם א"ל רבא אחר הפסח קא אמרת כו'. כצ"ל וכ"ה הצ"ק:

רש"י ד"ה אביי אמר. אם היה מפריש ב' בהמות לאחריות או אם אבדה כו'. כ"נ דצ"ל:

תד"ה אביי. שהרי אם ל"נ מקדושתה במפריש נקבה לעולה דמיה לא ידחו כו'. כצ"ל:

בא"ד דאם הולד דתמורת אשם היה קרב א"כ ידחה אמה כו'. ר"ל אמה דתמורה דהיינו הקדש ראשון עיין לעיל בדבריהם ד"ה אבל. אמנם ק"ל דהא מוכח לעיל דלא פריך אלא דהולד יקרב הוא עצמו עולה. ובזה לא ידחה הקדש ראשון ממה שהופרש לאשם: