רש"ש על סנהדרין לו.

רש"י ד"ה אין רציחה. דהא בי"ט נמי כ"מ לא יעשה כתיב. כצ"ל:

תד"ה ומה. ול"נ דלק"מ כיון כו' לחומרא אמרינן. תמוה דכיון דכתיב מעם מזבחי לומר שרציחה דוחה עבודת ק"י א"כ ע"כ צ"ל הק"ו דתדחה הרציחה גם יו"ט ולא לומר הק"ו איפכא דא"כ מעם מזבחי מאי עביד ליה וי"ל בדוחק:

גמרא והא הוה שלמה הוה שמעי ב"ג. נראה דר"ל דהוה רביה ושלמה הוה ציית ליה כדאיתא בברכות (ח) ופירש"י אינו מובן לי:

תד"ה והא הוה חזקיה. דחזקיה לא הוה מושל עכ"י שבימיו גלו כו'. כ"נ דצ"ל. ור"ל א"כ בתחלת מלכותו היה עדיין מולך הושע ב"א על יתר השבטים עד שנת שש למלכותו כמבואר במלכים. ובזה לא נצטרך למה שנדחקו המפרשים בדבריהם: