רש"ש על סנהדרין לה:

רש"י ד"ה יכול יטמא. וכתיב על נפש מת וגו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה מה ת"ל. קא ס"ד כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה אמר רבא. שנדחה מפני ק"י כו'. הוא דבור בפ"ע ושייך לר"ד הסמוך:

תד"ה רציחה. אע"פ שדוחה את המילה כו'. כצ"ל:

תד"ה מושבות. והא דדרשינן כו' אבל כו' במדורת בה"מ. ע"ש דלא קאי הכי אלא דאתא למישרי אברים ופדרים:

תד"ה אין. וא"ת ונימא דיו כו'. מש"כ הרש"א די"ל דכיון דגוף הרציחה נדחית מפני שבת כו'. נ"ל דל"ד דמזה אין ראיה דשבת חמורה ממנה. די"ל דמש"ה נדחית דהוה בשוא"ת ואם תדחה אה"ש יהא בקום ועשה. אלא די"ל בדרך אחר דכיון דעבודה דוחה אה"ש בקום ועשה ורציחה א"ד. אין לנו לומר דגוף עבודה תהא נדחית מפני הרציחה. וי"ל עוד דא"ת דגוף העבודה נדחית מפני הרציחה איך יתכן שתהא חמורה ממנה לדחות אה"ש והרציחה אינה דוחתו. ודומה ממש למש"כ התוספות לעיל והדברים ברורים לע"ד: