רש"ש על סנהדרין כא:

גמרא רב יהודה רמי כתיב ויהי כו'. כאן צ"ל הגהת הגרי"פ דלקמן רב ולא שם:

שם וכתיב כו' ארבעת אלפים אריות סוסים. כצ"ל:

שם איתיביה אביי כו' שלא יתנאה בשל אבותיו. כצ"ל כדלעיל וכ"ה בע"י:

שם עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו. ק"ל הא אסור לתלות ס"ת אפי' בכיס כדמוכח להדיא בברכות (כד סע"א) ואף שיש לדקדק קצת מלשון רש"י שם דדוקא ביתד אסור. מסתימת לשון הפוסקים משמע דאפי' ביד אסור וכ"מ להדיא מהט"ז והמ"א בר"ס מ'. ועוד דס"ת משמע ודאי דאסור בכ"ע דהאמר שם הנחה כס"ת משמע הנחה דוקא ולולי דמסתפינא הייתי אומר דס"ת שניה לא היתה תורה שלמה אלא מספר המצות בקוצר וכמו שפי' קצת קרא דוכתבת על האבנים את כ"ד התורה הזאת דמזבח הר עיבל ומהא דקרי לה המשנה ס"ת אין ראיה דגדולה מזו מצינו בב"ב (י"ד) דקרו לפסוק תורה צוה לנו כו' ס"ת ואשר העירני לזה הוא שת"א משנה התורה פתשגן אורייתא ופתשגן הוא תורף הענין כמו פתשגן הכתב דמג"א לדעת רוב המפרשים. ועוד שקשה הדבר לשמוע שס"ת שלמה דשיעור ארכו והקפו ו' טפחים בגויל (ב"ב שם) ישא המלך בזרועו תמיד. ורש"ל שכ' שהיה בכתיבה דקה כבר כ"ע הרש"א שאינן אלא דברי נביאות:

תד"ה סוסים. על סוס אחד כו' כדמוכח קרא דהרבות סוס. נראה דמל"י לו סוס לחודא לא משמע להו לאכוחי דמצינו בר"פ וישלח ויהי לי שור וחמור על שורים וחמורים הרבה וכה"ג טובא:

תד"ה כתב. ור"ת פי' דשם מקום דשמיה ליבנן. כצ"ל דאותיות א' ה' משמשות בארמית ליחס: