רש"ש על סנהדרין כא.

רש"י ד"ה וימשחו. בשלמה כתיב. כצ"ל ומלת אותו למחוק:

גמרא והרביעי אדוניה ב"ח. כצ"ל:

שם ולמאן דדריש וי"ו מ"ח הוו. ונ"ל דהוא לשון קושיא ואולי גם זה הוא מאתקפתא דרבינא:

שם והא הואי מיכל. דברי הרש"א בח"א כאן תמוהים. א) במש"כ דהא ודאי באשה אחת במיכל ידע המקשה דלמלויי י"ח כו'. הלא מיכל באה אליו קודם מעשה דבת שבע וא"כ כבר היו לו שבע נשים כשא"ל נתן אם מעט כו' ויקשה דיהא מוכח דמותר לו עד כ"א. ובזה נדחה נמי מש"כ ובהכי ניחא דל"פ ליה מב"ש דמאי יפרוך כיון דעל מעשה דידה א"ל זה. ב) מאי דמפרש דהפירכא היא על הקרא דלא חשיב רק שש נשים והא הואי נמי מיכל. הלא הקרא ל"ח הנשים רק הבנים. ולמיכל לדעת המקשה לא הי' בנים:

שם מכאן ואילך לא היה לה. נ"ל דר"ל דאפי' אותן שהיו לה קודם מתו:

שם ויצא לך שם כו' שאין להן כו'. בפירש"י הגי' שלא היה להן כו' והיא יותר נכונה. אולם התוס' בגיטין (ו ב) ד"ה נימא העתיקו כגי' שלפנינו:

רש"י ד"ה וא"ר שקלה. אלמא כו'. בע"י הגי' אלא ובדבור חדש וכצ"ל כאן:

תד"ה דאי. וזה לשון הירושלמי תרתי כו'. הרמב"ן בפיה"ת הביא משמא דירושלמי דמכילתין בסיגנון אחר והכ"מ בפ"ח מהל' מלכים הביא בשם סמ"ג משמא דירושלמי שבת ול"מ בשני המקומות רק במכות פ"ב הל"ו וע"ש: