רש"ש על סנהדרין כב.

גמרא וכתיב וכתב את משנה התורה הזאת כתב הראוי להשתנות. בתוספתא הגי' העתיד להשתנות ובירושלמי פ"א דמגילה ה"ט שהוא עשוי להשתנות וגירסאות אלו יותר נכונות:

שם א"ל קראו לי לבת שבע כו'. הן קרא דקראו לי כו' כתיב מאוחר לקרא דותבא ב"ש אלא דהש"ס לישנא דקרא בעלמא נקט:

רש"י ד"ה התירו ליחד. ואע"פ שנאסר יחוד של פנויה. מזה הביא בעל עצי ארזים לסתור דעת הפרישה דח"ל אסורין ביחוד מה"ת דהרי אבישג היתה אסורה על דוד בלאו דלא ירבה כו' ע"ש ר"ס כ"ב. ובמחכ"ת ל"ד דנ"פ דהלאו דל"י אינו אלא בנושאה בחופה וקדושין אבל לא בזנות והרי להראב"ד בפ"ג מהל' מלכים אף בפילגשים מותר. ועי' בסוטה (ז') דמשמע דאפילו איסור סוטה שהיא בלאו אסורה ביחוד לרבנן וכדעת הפרישה ושם מבואר ג"כ דכל דיש לה היתר מותרת ביחוד. ואבישג נמי ה"ל היתר שאם רצה היה מגרש אחת מנשיו: