רש"ש על ראש השנה ז:

גמרא לרבא ליתני ששה. נראה דעל קושיא מן ו' סיון ה"מ לתרוצי דמתניתין אתיא כדתני ר"ש עצרת פעמים ה' כו' וכיון דלא קביע זימניה לא קחשיב ליה לפי פירושו לעיל (ד) ד"ה רגל שבו. אלא דפריק מילתא דשויא לתרוייהו. ועוד דמתניתין חלבי שבת קריבין ביוה"כ אוקימנא בסוכה (נד ב) כאחרים ועי' בשבת (קיד) תד"ה חלבי. ועמ"ש בס"ד בספי"א דמנחות:

גמ' שם והלא רגלים דלא חיילי מאורתא. ועי' בתוס' דאינו חל עד יום ב' למ"ד נו"נ אין קרבין ביו"ט לפי מאי דס"ד השתא. ולכאורה לפ"ז לא תקשה לרבא מדוע לא חשיב עומר דהרי אינו ר"ה מחודש. ולפי פירושי לעיל (ד) בד"ה רגל שבו א"ש הקושיא:

גמ' שם והרי יובלות דל"ח מאורתא וקחשיב. קשה דלמא באמת היינו טעמא דלא מני ליה אליבא דרבא לראש השנה וכמו דלר"א לקמן אין רגלים מן המנין ואפ"ה קא חשיב להו אגב גררא ועי' לקמן (ח ב) בתד"ה בעשרה ובמהרש"א שם ואכמ"ל:

רש"י ד"ה ולרגלים. מני ר"ש. כצ"ל:

תד"ה לא. אי הוה מצי לשנויי כו'. תימה דהתם ר"ל דהשנה אינה מתחדשת מאליה אלא דוקא בצירוף מעשה והמעשה אינה אלא הכשר להתחדשות השנה. אבל הכא השנה מתחדש מאליה לענין שצריך לעשות המעשה וזהו תכלית התחדשותה: