רש"ש על ראש השנה ז.

גמרא ואימא אייר בעינן אביב וליכא. לפרש"י לקמן (יא) דלהכי קרי ליה זיו משום דזמנין דניסן דתקופה נמשך בתוכו א"כ קשה דנימא דמה"ט ק"ל נמי אביב. ואולי דהאביב הוא בתחלת ניסן דתקופה. וגם י"ל דש"ה דכתיב גביה הוא החדש השני ולא אתי למיטעי:

גמ' שם בעינן רוב אביב וליכא כו'. כה"ג בפסחים (כב) וש"נ:

גמ' שם דלמא מאי ראשון ראשון למילתיה. נ"ל דר"ל דהכתוב מודיענו גודל רשעתו שמיד בחדש הראשון לגדולתו או לקנאתו במרדכי בקש לאבד את כל היהודים ובזה סר הצ"ע דהמהרש"א:

גמ' שם חדש והבא קרבן מת"ח. היינו אפי' תמידי ר"ח וכדאמרי' לקמן קרבנות צבור הבאין בא' בניסן כו'. ועי' שבועות (י ב) ואע"ג דלא כתיב האי קרא אלא במוספין נ"ל משום דכתיב בקרא דבתריה על עולת התמיד דרשינן דכל הכתוב למעלה יהיה נהוג ג"כ בעולת התמיד וכה"ג דרשינן ליה ביומא (טו) לר"ש איש המצפה:

רש"י ד"ה לעיבורין. קס"ד לישב ב"ד ולעיין כו'. וכ"כ לקמן. ובסנהדרין (יב) מסקינן חשובי מיחשבי גלויי לא מיגלי ועט"א:

רש"י ד"ה אין מעברין. בצורכי עבור כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ואעפ"כ. דכתיב שמור כו'. וע"ש בתד"ה אין. טעם אחר נכון: