רש"ש על ראש השנה ח.

גמרא איזהו חג שהחודש מתכסה כו'. לכאורה מרישא דקרא ה"ל לאכוחי דמשתעי בר"ה איזהו ר"ח שתוקעין בו ה"א זה ר"ה דחדש פירושו ר"ח כמ"ש הרד"ק שם (ועמש"כ בע"ז (מז) בס"ד). וי"ל דבל"ז ה"א דתרתי קאמר דיתקעו בחדש דהיינו ר"ה וגם בכסה כו'. כי חוק לישראל הוא. הוא טעם על ר"ה שחוק הוא בתורה. משפט לאלהי יעקב הוא טעם על תקיעת הכסה:

תד"ה והרי. יש תימה כו'. עט"א. ודבריו הוא לפי הגי' המשובשת שלפנינו בתוס' שם. וכן מש"כ שם על דבריהם. אולם לפי גי' המהרש"א שם דקושיית הגמרא דהתם אינה אלא לרבא דבריהם דהכא ודשם מכוונים:

תד"ה לבשו. עמש"כ בב"ר פי"ג אות א' במ"ת:

תד"ה לתקופות. לאחר שצרפו כל השעות והחלקים של כל מחזורים. כ"נ דצ"ל:

בא"ד אלא זהו הטעם כו'. כצ"ל:

בא"ד (ע"ב) והרי עכשיו נוהגין כו' דיום א' בשנה חשוב שנה ולתקופה מניסן מנינן כדתניא לקמן מונין לתקופה מניסן ולמולדות מתשרי ומולד תשרי (ר"ל של תהו) בהר"ד וזקוקים כו' ודבר תימה כו' ר"א ור"י והלא היו יכולים כו'. כ"נ דצ"ל. אבל בעניי לא הבינותי איך מחזיקים אנחנו החבל בשני ראשיו. לתקופה מנינן כר' יהושע ולמולד הלבנה כר"א: