רש"ש על ראש השנה יב:

גמרא או אינו אלא אף מע"ר נמי יבטל. ועי' פרש"י. וה"ה דהוה מצי לאקשויי או אינו אלא איפכא ויהיה פי' שנת המעשר א' ממעשרות שנהגו לפניה והוא מע"ש וכפירושו לפי האמת. והוה א"ש טפי הא דכתיב גביה שנה שנה כפשטיה:

גמ' שם מה נחלה אין לה הפסק כו'. עט"א שכ' אע"ג כו' דנחלה אין לה הפסק לעולם ואלו מע"ר יש לו הפסק בשביעית כו'. ואני אומר אף נחלת שדה וכרם נפסקת בשביעית כדאיתא בנדרים (מה ב) הבאתי לעיל (ט) ועי' לשון התנחומא שהבאתי בריש ויק"ר:

גמ' שם אפי' למ"ד כו' א"ח שנה כו' והא איצטער ליה. לכאורה מה יושיענו זה מ"מ הא אמר לשנה זו דמשמעו זמן הראוי להקרא שנה וי"ל:

תד"ה התבואה. דתרוייהו בכלל תבואת יקב. נראה דר"ל כיון דיצהר חייב ג"כ בתרומה א"כ ע"כ גם הוא נכלל בכאן דלמה ישיירנו. ועוד מקרא מפורש והשיקו היקבים תירוש ויצהר (יואל ב׳:כ״ד):

בסה"ד ל"מ במעשר עד דמטו כו'. כצ"ל: