רש"ש על ראש השנה יב.

גמרא אלא לר"א מאי שני. קושיית גה"ש נ"ל דלק"מ דמ"מ משה שכתב לנו את התורה אחר יצ"מ שאז כבר נצטוינו למנות מניסן לא ה"ל לקרותו שני. אלא דק"ל דכמו דקרי לתשרי ראשון מפני שהוא ראשון לבה"ע וכו' כדפרש"י לעיל (ס"ד י) כמו כן ראוי לקרות מרחשון שני:

גמ' שם ת"ר חכמי ישראל מונין למבול כר"א. עי' פרש"י ותוס'. וק"ל דלפ"ז מדוע לא מפרשינן לעיל (ח) ר"ה לשנים לענין זה וי"ל:

תד"ה תנא. ובפ' העור והרוטב מה משקין דקדשים בתרומה תירוש כו'. כצ"ל. אבל צ"ע דאדרבה מסוגיא דהתם משמע לכאורה דתרומת פירות גופייהו מדאורייתא (ונדחקו שם רש"י ותוס' בזה) רק דמשקין היוצא מהן דומיא דתירוש ויצהר אינן חייבין מה"ת ובמשקין היוצאין מתרומת פירות הוא פלוגתת ר"א ור"י שם:

בא"ד א"נ מכת מרדות. וק"ל דהא כתבו התוס' במכות שם דריו"ח מודה דאיכא איסור עשה ועל עשה שעבר במעשה לוקין ג"כ ממ"ר (עי' בנחל איתן פ"ו מהל' חמץ ומצה בסופו) וא"כ מאי פריך שם עליו מהך ברייתא הא בגבולין לוקה שלש אה"נ כיון דמיירי בממ"ר. ואולי כיון דבמע"ש דאורייתא ליכא לריו"ח אלא ממ"ר אינו בדין שיחמירו גם בדרבנן כזה:

תד"ה אחד. ותימה כו' ולפרושי כו' כגון מע"ר כו'. ונ"ל משום דעיקר קרא דשנה שנה לא כתיב אלא במע"ש קמ"ל שאין לחלק ותרומה ג"כ נכללת בשם מעשרות עיין במה שציינתי לעיל (ד) בתד"ה ומעשרות:

בסה"ד וה"ה כו' ומה שיכול כו'. כה"ג כתבו בפסחים (קב ב) בד"ה מיתיבי ועמש"כ שם: