רש"ש על פסחים קז.

גמרא לשנה תו איקלע לאתרין כו' אייתינא שיכרא כו'. לכאורה הא כבר בחנו בזה אישתקד ולא רצה להבדיל עליו ונ"ל דע"כ הם היו רגילין להבדיל עליו ולכן בשנה א' דימו שגם הוא יבדיל עליו והביאוהו לפניו אך הוא לא הבדיל עליו והם עכ"ז לא שנו מנהגם והבדילו עליו והראיה שלא אמרו אלא בת טוות אבל הם הבדילו עליו ואכלו ולשנה אחרת אייתוהו לעצמם להבדיל כמנהגם ולכן ל"א כאן אייתינא ליה כבפעם הא' ואף שברי"ף ורא"ש איתא גם כאן מלת ליה אולי ט"ס הוא:

גמ' בעא מיניה ר"ה מר"ח. צ"ל בהיפך ר"ח מר"ה וכ"ה ברא"ש ועיין הקדמת סה"ד:

גמ' ארנב"י אנא תנינא לה כו'. כה"ג אמר (בקדושין מד):

ברשב"ם ד"ה תליסר. והוא לשון מסר. נ"ל דצ"ל שבר וכן פירש רש"י באיכה על פסוק מגנת לב וברש"ל נראה ג"כ שיש ט"ס וצ"ל מגירה:

רשב"ם ד"ה מקדש אשיכרא. כ' הרש"א דאם כו' הוה חמר מדינה והוה שרי לקדש לכ"ע ע"ש הן הרא"ש כ' בשם הרשב"ם על הך בעיא דר"ח מר"ה מהו לקדושי אשכרא היכא דהוה חמר מדינה ומסיק דאמ"ק ואמ"ב ובאמת מלשון הרשב"ם שלפנינו אין הכרע דלא כתב שאין יין בעיר אלא שאין יין וי"ל דר"ל שאינו מצוי כ"כ וכמ"ק בדבריו ד"ה ש"מ תלתא א"נ מלתא דפשיטא כו' וכ"מ מדברי התוס' לעיל ד"ה מקדש אריפתא שכ' ובחמר מדינה פשיטא דמבדילין כו' ואם לא היה כן דעת הרשב"ם לא כתבו כ"כ בפשיטות נגד דעתו: