רש"ש על נדה לב.

רש"י ד"ה (שתיה בכלל אכילה) [לרבות את הסך] . תירוש חמרא הוא כו'. ביומא (עו) ובשבועות (כג) לא קיימא במסקנא הכי:

תד"ה ר"מ. כדאמר לקמן בנות ישראל מטמאין בזיבה כו'. הוא (בד' לד):

בא"ד והא דאר"י מעשה כו' אע"ג כו'. הנה בתוספתא פ"ה מביא המעשה הזה על הא דתינוקת בת יום א' מטמאה בנדה השנוי לקמן (סוף דף מג) במשנה (ולא על הא דבנ"כ נדות) רק שנשמט שם שם ר"י האומרה. והגמרא מייתי ליה כאן לראיה דשכיחא שתהא בת יום א' רואה. ולכאורה משמע גם מלשונם דלקמן בד"ה והטבילוה שהבינו כן. וא"כ דבריהם דהכא צ"ע:

תד"ה לנקבה. דהא לקמן (הוא בדף לה) אמר אביי מדקאמר רב יוסף כו'. כצ"ל: