רש"ש על נדה לב:

רש"י ד"ה לגמר מנדה. מטמאה בזיבה. הס"ד. ומה"ד

דאין זיבה כו' :

רש"י ד"ה ל"ל למכתב בזכרים. ול"ל למכתב בנקבות ואשה כו'. ר"ל דגבי זבה דמינה ילפינן תרוייהון זבה ונדה כדאסקינן לעיל:

תד"ה עליונו. והיה כתוב בס' ומאי ניהו נישא מ"ט כו'. כצ"ל:

בא"ד ועליונו ש"ז דרשינן הכא כו' בלא וי"ו וקאי ארישא כו'. כצ"ל:

שם בא"ד וה"ק דהנוגע כו' וכן הנישא דהיינו כו'. כצ"ל:

שם בא"ד אלא אותם קאי אמאי דקרינן נושא. כצ"ל:

שם בא"ד אבל אדם או בגדים לטמא כמו מרכב ומשני כו'. כצ"ל: מה שהעלה הס"ט בצ"ע על ס"ת שלנו שכותבים והנושא מ"ו לפמש"כ בת' ש"י דבחסר ויתיר שלמדו מהם חז"ל דין אליבא דהלכתא אם נמצא בס"ת בהפך מוציאין אחרת ע"ש. לי לק"מ מתרי טעמי. חדא דרש"י כאן מחק גירסת והנשא כתיב. שנית דהא"ת יישב הגמרא אף לפי גי' התוס' דיליף מהכתיב. דר"ל והנושא כתיב ונוכל לקרוא הנו"ן בשורק והש' בקמץ מבנין פעל. וכיון דהמסורת מסייע להו עבדינן כותייהו: