רש"ש על נדה כא:

גמרא ר' יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל. עמש"כ לעיל (סוף ד' יח) בס"ד:

שם אלא ירוקה ולבנה למאן קת"ל כו'. כצ"ל כדלעיל:

שם וכן כי אתא זוגא דמח"ד כו'. הגרי"פ הקשה לפרש"י הל"ל אתו כו' בידייהו. במחכ"ת אישתמיטתיה גמרא דר"ה רפ"ב אלא מאי אותו אותו הזוג ה"נ מאי אחר זוג אחר. וכן תמצא בש"ס בכ"מ ל"י על זוג. ושגיאה כזו קרה גם להב"ח בהגהותיו לב"ב (יב ב) וכמו שהעירותי שם:

שם וקילא מכולהו. עפרש"י דהמכוון מסומכוס ומר"א. ויהיה מכאן סתירה למש"כ התוס' בכתובות (ח) בסד"ה שהכל:

רש"י ד"ה דת"ק. סבר האי דם נדה הוא כו'. כ"נ דצ"ל:

תד"ה תוכה (כצ"ל) . כמו דם דבפנים כו'. כצ"ל. ומלת אגור נראה למחוק:

תד"ה זוזא. פי' בערוך שם חכם. הערוך הביאו בערך זווא בשני ווי"ן. ובהגרי"פ אולי ט"ס. לכאורה קשה דא"כ הל"ל מן חדייב וכמש"כ בעצמן לקמן (ריש ד' כה). וי"ל דכאן אי הוה אמר בלא ד' הוה משמע דאתא משם והוא עצמו היה ממקום אחר:

תד"ה אם. והא דתני הך כו'. כצ"ל:

תד"ה והאמר רשב"י. כצ"ל: