רש"ש על נדה כב.

רש"י ד"ה לח ונעשה יבש. דהא דקתני כו'. כצ"ל:

תד"ה כי. וקשה דא"כ השתא אין כו' לא הוי כההוא כו'. לפמש"כ בעצמם בב"ב (סוף ד' יא) ולקמן (כה) בד"ה סימן ע"ש אין זה קושיא:

תד"ה למימרא. מדאחמיר ביה רחמנא לענין שילוח מחנות כו'. כצ"ל:

בא"ד ור"ש נמי לא פליג אלא בפולטת כו' אבל בב"ק כו'. שם מסקינן דאפי' בפולטת גופא מודה ר"ש דרואה הויא לכל מילי. אלא די"ל דר"ה סבר כבעל הבעיא דשם דמספקא ליה. וכמו כן מספקא ליה לרמב"ח לקמן (לג). ואיהו פסיקא ליה לאידך גיסא:

בסה"ד א"נ ש"ה דגמר טעמא מקרא. מש"כ המהרש"א דפסיקא ליה לתלמודא כו' היקשא למילתא אחריתא. אנן אשכחנא לה לקמן (לה) מה ש"ז מטמא באונס אף ראיה ראשונה כו'. וכן עיקר טומאתה לטומאת ערב ילפינן מהיקשא לש"ז כדפירש"י שם (ד' לד ב) בד"ה מהו שתטמא:

גמרא בעא כו' מר' אלעזר. כצ"ל בל"י: