רש"ש על נזיר נ.

גמרא הניחא למ"ד כו' אלא למ"ד כו' מא"ל. כהאי לישנא בכה"ג איתא ביומא (עח) תינח ביוה"כ כו' תינח מנעל סנדל מא"ל. וכ' רש"י שם דל"ג התינח כו' וע"ש בר"ן:

רש"י ד"ה או דלמא. דלא אצטריך כו' אי אית ליה נצל כו'. כצ"ל:

רד"ה אלא למ"ד. אכתי מטמא בכזית כנבלה. כצ"ל:

תד"ה ת"ש. דמש"ה לא נפסל מלאכול לכלב. למ"ד דט"ח עד לגר ע"כ לא נפסל אף מלאכול לאדם. ואולי דט"ס הוא וצ"ל לאדם. ובסה"ד הסמוך שכ' ג"כ וראוי אכתי לכלב לא קשיא דהתם אזלי למ"ד עד לכלב:

תד"ה חוץ. כלומר כמו שרודה אותו כו'. כצ"ל: