רש"ש על נזיר נ:

תד"ה יש ניצוק (בסופו). אבל לב"ש לא קמב"ל כו'. א"כ טעמייהו משום רירי. ולכאורה נראה מלישנא דב"ש דאמרי אף כו' דמודו בהא דאמר ת"ק אלא שמוסיפין ע"ד. ואי טעמא דת"ק משום דסמיכי גם ב"ש מודו ליה ומוספי אף דאינן סמיכי רק דאית בהו רירי ג"כ הוי חבור וכ"מ בדברי התוס' עצמם לקמן בד"ה מידי איריא. ואולי כוונתם דל"ת דהאי בעיא אינה אלא לב"ש הואיל דמוספי מקפה כו':

תד"ה ת"ש אף כו'. אלמא טעמא דב"ש כו'. כצ"ל: