רש"ש על נזיר ב:

רש"י (בסה"ע). בתמיה ומי אמר כו'. כצ"ל:

תוס' ד"ה לימא. ולישנא דאהא משמע דאהא לאלתר. כצ"ל ותיבת נזיר למחוק:

תד"ה ודלמא אהא כו'. כדתניא כו'. כצ"ל כדאיתא בגמרא:

בא"ד כלומר אהא נאה במצוה התלויה כו'. כצ"ל:

תד"ה ואמאי נאה. ט"ס וצ"ל ואמר אינאה:

בסה"ד ותוהה על הראשונות. נראה דר"ל וא"כ הוה כמו דלא נדר בנזיר (וכדאמר שה"צ ומביאין חולין לעזרה) ונמצא שציער עצמו מן היין בלא נזירות ואין כאן מצוה שתבטל חטא הצער. ולשון הגמרא דלמא אתי למעבר על נזירותיה הוא ענין חרטה להעביר הנזירות ממנו וכ"מ במפרש ודוחק. וביותר הלשון דלקמן (יט) הואיל ושנה בחטא ועיין תוס' ב"ק (צא ב) ד"ה אלא שציער: