רש"ש על מועד קטן ט:

גמרא ר"ש בן חלפתא איפטר מיניה דרבי. כ"ה בע"י ונכון עי' שבת (קנב):

רש"י ד"ה תעייל ול"ת כו'. שתוציא סחורה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה באנפי כלתה. שהיתה כ"כ זקנה שהיתה לה כלה. ק"ל מאי פסקא דהא איתא בקדושין (ס"ד כט) דר"ח נסיב בשיתסר כו' ויכול להיות דלשנה נולד בן ואינסב ג"כ בשיתסר וא"כ הוה ר"ח בר ל"ג כשהיה לו כלה וסתמא דמילתא דאשתו היתה ג"כ בערך שניו וא"כ מאי זו זקנה. ונ"ל דבזה יתיישב פי' רשב"ם בב"ב (קמא) על הא דאר"ח שם לדידי בנתן עדיפי ופי' שלא נתקימו לו בנים. והתוס' הקשו עליו דמצינו לו הרבה בנים. די"ל דכוונת הרשב"ם דלא נתקיימו לו בילדותו כשאמר זאת וכדמוכח הכא והוא חיה צ"ב שנה כדלקמן (כח) ולא נולדו לו זכרים אלא בזקנותו. ומר ינוקא ברי' לא יפרש כפי' התוס' שם (ז ב) שנולד לו בינקותי' אלא כפרש"י בכתובות (פט ב):

רש"י ד"ה אנפיקינון וד"ה שלא הביאו שליש. צ"ל בד"א:

תד"ה כאן. כדאיתא בירושלמי. הגרי"פ ציינו לשבת. וכבר איתא כן בברכו' פ"א על משנת הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כו':

בא"ד אבל בהפסקה כו' וק"ש אין מפסיקין לרשב"י. הגה"ש הניח בצ"ע מגמרא דילן (שבת יא) ע"ש. אולם גם בירושלמי שם בסופו איתא דרבנן פליגי עליה דר"ש וס"ל דק"ש בעונתה עדיפא מת"ת ור"י לא קאמר בשבת אלא כגון רשב"י כו' ול"ק אלא רשב"י משום דהוא גופיה ס"ל דאף לק"ש אין מפסיקין. וגם מצינו דהוא עצמו לא עביד כשמעתי' בשבת (לג ב) ועי' תוס' שם (יא) ד"ה כגון. ועמש"כ בפסחים (נא ב):

תד"ה סטכת. נראה דלפניהם לא היה הגירסא כאן מאי שמן המור: