רש"ש על מועד קטן ט.

גמרא לאהליהם שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה. דאין אהל אלא אשה כדלעיל:

גמ' שם שנאמר ביום השמיני שלח את העם כו'. הרש"א בח"א הקשה איך היו סבורים לילך ביום הח' שהוא חייב בשמחה (ור"ל ואין שמחה אלא בבשר שלמים) ותירוצו דחוק ע"ש. וקושייתו אינה כלום וכי כל היום חייב לאכול שלמי שמחה לאחר שאכלו פעם א' היו יכולים ללכת. ועוד נראה דאישתמיטתיה מש"כ התוס' בסוכה (מז) ובש"מ דמרבינן מושמחת כל מיני שמחות ע"ש. אולם לקמן (יד ב) בד"ה עשה כתבו דשאר שמחות אינן אלא מדרבנן. ועי' בקדושין (לד ב) ד"ה אשה וצ"ע אבל הא קשיא דהא שמיני חייב בלינה כדאיתא בסוכה (מז) וכן מצאתי להגר"א ביו"ד סי' רמ"ב ס"ק מ"ח. וע"ש בט"ז סק"ט ויתיישב הכל:

תד"ה איבעיא. כדי שלא יתבטלו כו'. ור"ל בזה דלא תקשה מדוע לא נטר עד אחר החג: