רש"ש על מנחות עט.

רש"י ד"ה בדוקין שבעין. דהוי מום עובר כו'. הא דלא סגי ליה בטעמא דגמרא בזבחים (לה ב. פה ב) הואיל וכשרים בעופות. הוא משום קושיית התוס' (שם עז ב) דהא איכא עוד מומין דלא פסלי בהו ואמאי נקיט דוקין דוקא. אבל מש"כ דהוי מום עובר צ"ע דהרי בבכורות (לח) חשיב ליה בהדי מומין ששוחטין עליהם את הבכור. ודוחק לומר דהכא מיירי בדוק לבן משוקע או בדוק שחור צף דאמרי' שם בגמרא דלא הוויין מומא. ועוד דלכאורה נראה דאינהו אפילו לכתחלה כשרים. ואולי כוונתו דשם (כח) אמרינן דדוקין שבעין עשויין להשתנות לאחר מיתה ופרש"י ומחיים הוי מתחזי עובר. והכא ר"ל דלאחר השחיטה נראה קבוע. ולהכי לא ירדו דלמא מחיים הוי מתחזי עובר. וכש"כ לפמש"כ התוס' בזבחים (לה ב) דגם שאר מומין אינן אלא מדרבנן א"כ ה"ל ספיקא דרבנן. ואע"ג דקי"ל שם (כה ב) דאם נפל בו מום אחר שחיטה קודם קבלה ג"כ פסול. זה לא גרע מפסול דלאחר שחיטה: