רש"ש על מעילה טז.

גמרא ולוי אמר אפי' לאכילה נמי מצטרפין. עי' בתוס' שכ' דס"ל דאע"ג דבעלמא אין אחע"א הכא מודה כו' וה"ה דחייל נמי איסור נבלה אטמאה וק"ל מהא דאיתא בחולין (ק ב) בברייתא רי"א יכול תהא נבלת עוף טמא כו' יצא זה שאין איסורו משום ב"ת נבלה כו'. ואולי י"ל דע"כ לא גלי לן קרא דיבא איסור נבלה ויחול כו' אלא בנבלת בהמה דחמירא לטמא במגע ובמשא. [וכ"א בזבחים (ע)] אבל נבלת עוף דלית בה טומאה זולת בבית הבליעה לא שמעינן. אולם לפ"ז יקשה עדיין מהא דמכות (טז ב) ריסק ט' נמלים כו' ואחד משום כזית נבלה וע"ש בתוס'. [ואין סתירה להתוס' דמכות מהא דזבחים דהרי נבלת נמלה אין בה שום טומאה די"ל משום דשם נבלה אית ביה טומאה דהא גם חלב נבלה אינו מטמא] והרי בנמלים ליכא שום טומאה. לכן נראה לחלק דנבלת עוף קילא דהותרה מכללה אצל כהנים במליקה ועי' יבמות (לג ב) תד"ה אר"י. שוב ראיתי לרש"ל בחולין שם שעמד על הסתירה משם להא דמכות ובתירוצו יתיישב ג"כ הא דכאן. והמהרש"א שם משמע שמתרץ הסתירה בדברי התוס' דמכות ע"ש ותמוה דא"כ נבלת עוף נמי:

שם א"ד פליגא אדרב. כצ"ל:

רש"י ד"ה ע"א קשה רישא. להא סיפא דקתני בין בחייה כו'. כצ"ל:

תד"ה מיתיבי. כדאמר התם ובת"כ לפי שא"ל חליפין. כצ"ל:

בא"ד וכש"כ משני אברים כו'. כצ"ל ותיבת כזית למחוק:

ריש ד"ה ועוד. אבל ח"ז מפרה כו' מצטרפין קשיא רישא אסיפא. כצ"ל: