רש"ש על קידושין יד.

גמרא לה ולא לה ולחברתה. כהאי דרשא לקמן (ר"ד כב):

רש"י ד"ה ה"ג האי מיבעי ליה ויבמה בע"כ. נראה טעמו דלא שייך לישנא דואימא הואיל דבאמת דרשינן ליה להכי. והא דלא מגיה לקמן בסה"ע בפירכא דואימא לה לשמה אע"ג דהיא ג"כ לפי האמת. נ"ל משום דלא הוזכרה דרשה זו בברייתא רק אמוראי נקטי לה בכ"מ:

רש"י ד"ה א"כ. דלביאה גומרת אתא. כ"נ דצ"ל:

רש"י ד"ה ולא לה ולחברתה. ששמותן שוין וכו' אם כתב כו'. תימה כיון שכותב פלונית ופלונית כדמסיק אפי' אין שמותן שוין נמי. ונ"ל דצ"ל או אם כתב כו':

תד"ה ותהא יבמה. תימה מה לא"א שכן נקנית בשטר כו'. לע"ד גם יבמה מה שהיא זקוקה לו הוא ע"י אחיו שנקנית לו בשטר:

תד"ה הא לא"ה. וי"ל דפריך כו' דכתיב אשר עלה תרי זימני כו'. לכאורה תמוה דאם דרשינן אשר עלה דכתיב תרי זימני הוא דשנה עליה הכתוב לעכב א"כ איך יתכן למידרש ק"ו ודאי דלא גריע ממיעוטא דועשהו. ועוד הש"ס קאמר חוקה ואנן ניקום ונאמר אשר עלה. אבל עי' בדבריהם ביומא (לט ב) בד"ה דתנא ובדף מ"א בד"ה סתם ותעמוד על עומק דבריהם דהכא: