רש"ש על קידושין יד:

במשנה וקונה עצמו בשנים. עתוי"ט שכ' דאפילו מוכר עצמו הואיל ויוצא בשנים שקצב כו'. וזהו דוחק. ולפמש"כ המל"מ בפ"ב הל"ג מפרש"י והרמב"ם דבנמכר סתם יוצא בשש א"ש בפשיטות. ואולי דמכאן גופא הוא דדייקי להו. ובזה מיושב קצת קושיית הרש"א לקמן (טו ב) בתד"ה אמאי:

גמרא המוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית. מכאן ק"ל פרש"י בתמורה (ל) דמוקי שם פלוגתת רבי וחכמים דבמתניתין בדל"ל אשה ובנים ופרש"י דרבי ס"ל דאף הוא רבו מוסר לו ש"כ. וזהו פלוגתא חדשה דבמקומה לקמן (כ) לא נמצא מי שיפלוג על ראב"י בהא דאין רבו מוסר לו ש"כ. טפי ה"ל לאוקמי במוכר עצמו דמצינו כאן להדיא פלוגתא. ולפי' הרמב"ם שם בתמורה (והוא כא"נ שבפי' הרע"ב שם) א"ש. ולשיטת הריטב"א דאף לת"ק דהכא אינו ממעט אלא מכפייה אבל אם רצה העבד מותר (ובזה מתורץ קושיית התד"ה ולא) א"ש. אבל דעתו ז"ל לקמן (כ) דגם באין לו אשה ובנים דינא הכי. וזה תמוה מהא דתמורה וכבר תמה עליו המל"מ:

שם ואידך ועבדך אחרינא כתיב. צ"ל עבדך בלא ו':

רש"י במשנה ד"ה ובמיתת האדון. וא"ע את יורשיו וכו'. נמכר בתחילתו נמי אמרינן לקמן בגמרא לך ולא ליורש. והכי הל"ל וא"ע את הבן. אבל הנמכר משלים לבן:

בא"ד משלימן ליורשיו. כצ"ל:

רש"י ד"ה שמגרעת פדיונה. מדלא כתיב ונפדית. כצ"ל וכ"ה לשונו לעיל (ס"ד יא):

רש"י ד"ה מכרוהו ב"ד. דכי ימכר ע"י אחרים משמע. לכאורה הרי ימכר הוא מבנין נפעל כמו ונמכר הכתוב במוכר עצמו. ומצאתי להמזרחי שם שעמד בזה ונדחק:

תד"ה הואיל. דרשינן בפ"ב דבכורות לעמיתך בכסף כו'. כצ"ל:

תד"ה מוכר. אמאי איצטרך והפדה כו' וי"ל כו' לגרעון כסף. והרש"א הקשה דהא נמי נילף מעובד כוכבים. ותירץ דשם הגרעון אינו אלא לפי שנות היובל דהא אינו יוצא בשש. אבל מה יענה לריה"ג ולר"ע לקמן (טו ב) דס"ל דיוצא בשש. וצ"ל לדידהו דמ"מ הגרעון לא כתיב אלא לפי שנות היובל. ולפמש"כ לעיל (ד ב) איצטרך שפיר והפדה לענין שאינה נקנית בפרוטה ע"ש: