רש"ש על קידושין יג.

גמרא סברה אי שדינא להו ומיתבדי. כ"ה בד"י בד' וכן בסמוך:

שם אילימא רצתה דאמרה אין כו'. מש"כ המהרש"א דרצתה לא משמע דאישתיקה. נעלם מכ"ת הסוגיא דלקמן (סג ע"ב) ע"ש:

שם מאי משמע כדמתרגם כו'. עפרש"י ועי' רש"א לקמן. ול"נ דלמסקנא קאי ע"כ תאבל וגו' על אלה לחודא וכן על פרצו לחוד. וכל הני דחשיב ביניהם לא קאי אלא על כולם יחד. והחילוק בין נאפו לפרצו הוא כיון דהולידו ממזרים חמיר טפי כדאיתא בחגיגה (ט) במשנה:

רש"י ד"ה הדר יתבי. בשמעתי' דר"א הא דאר"י כו'. כצ"ל:

תד"ה כשם. תימה דהל"ל איפכא כו'. בעניי לא הבנתי תמיהתם דכיון דבקדושי אשה תנן בהדיא דא"מ בפחות מש"פ ובקרקע לא תנן אשמעינן דאף בקרקע הדין כן. ואיך יאמר איפכא לתלות תניא בדלא תניא:

בא"ד דאורחיה דגמרא למינקט שאינו פשוט תחלה כו'. כ"נ דצ"ל: