רש"ש על כתובות מו:

במשנה נישאת יתר עליו הבעל כו'. ופרש"י שהוא זוכה גם בכל השנוים למעלה כו'. לכאורה קשה מזה לדעת הרמב"ם ברפי"ב מהל' נדרים שהאב מפר כל נדרי בתו והבעל אינו מפר אלא דברים שיש בהן עינוי נפש כו'. א"כ בזה גרע כח הבעל ולפמש"כ בתור"ע דמתניתין לא חשיב רק כללי שרשי זכיות אבל פרטי דיניהם ל"ח א"ש:

שם וחייב במזונותיה. מש"כ התוי"ט בסה"ד דברפ"ג דמעשרות מוקמינן למתניתין דהתם כמ"ד שאין מזונות לאשה דאורייתא. עי' מה שתמהתי עליו שם:

תד"ה זכאי. אבל מציאתה דקטרחה להגביה כו'. ונראה דאף אם אחר הגביה לצרכה (עמש"כ לעיל מג) או שניתן לה מתנה. מ"מ הא קטרח האחר בעדה. ועי' ב"ק (פז ב):