רש"ש על כתובות מז.

גמרא דמסר לה בשבתות וי"ט. ק"ל דמ"מ מבטלה מכמה מלאכות המותרות בשבת וי"ט כגון כל השבותין דאינו אלא מדרבנן. ויותר קשה מי"ט דהותר בהן מלאכת אוכל נפש ואפי' קצירה וטחינה הותרו לכמה פוסקים מה"ת. ושכר שבת וי"ט ודאי אינו אסור אלא מדרבנן. וי"ל דכיון דאינם נקראין מלאכת עבודה כמ"ש הרמב"ן ילפינן להו מקדושיה דלאביה הוא דכמאן דלא טרחה בהו דמי עי' קדושין (ד). וקצת סתירה לזה מהתוס' לעיל ד"ה זכאי. עי"ל דר"ל בשבתות וי"ט אין דרך לעשות מלאכה להשתכר בה וכמו בליליא ולאו משום איסורא נגעו בה (אך מהתוס' ל"מ כן) וה"ה דה"מ לדחויי באשה בטלה עי' ב"ק צ"ז:

תד"ה דזכי (בסופו). ולפ"ה דלעיל כו' ע"כ חופה הויא בנערות כו'. לכאורה אף לפי' ר"ש דזינתה אחר החופה בסקילה מ"מ פתח בית אביה אינו אלא בזינתה קודם החופה עי' לעיל (מה) תד"ה אמר רבא:

תד"ה דמסר. אע"ג כו' ושמחת בחגך ולא באשתך כו'. ולי י"ל דהכא הכוונה על יו"ט של ר"ה וכה"ג כתב הט"א בחגיגה שם ליישב מתניתין דולא מייבמין דביצה:

תד"ה כתב. הא דקתני לקמן הלכו כו'. הוא (בדף מח ב):