רש"ש על גיטין סה:

גמרא ל"צ דא"ל זיל למזרח דאיתיה במזרח כו'. לכאורה בכזה אף לרבנן כשר אם קבלהו במערב כמו הרי היא במקום פלוני דמתניתין. וא"כ בזה הוה פלוגתא חדשה אם חיישינן למיגס גאיס ולא בארוהו הפוסקים. וכן מלישנא דמתניתין משמע דל"פ רק בפלוגתא ראשונה ואזלי לשיטתייהו. וגי' הר"ן היא ל"צ דאיתיה לבעל במזרח וא"ל זיל במזרח וכ"ה בתוי"ט והיא נכונה. אבל מ"מ משמע דגם רבנן ל"פ על חששא זו ונ"מ באמרה התקבל סתם וג"ז לא בארו הפוסקי':

שם דלמא כו' מיגס גאיס. לר"ח לעיל (סג ב) המ"ל חששה היותר קרובה דילמא שויא הבעל שליח להולכה. וכן אפי' לרב ללישנא דבזיון היכא דלא קפיד כפי שכ' התוס' שם:

רש"י ד"ה דהא מראה מקום. דא"ר אלעזר. כצ"ל בל"י:

רש"י ד"ה הא והא רבנן. דהתם ניחא לה כו'. כצ"ל וכ"ה בתוס':

תד"ה גיטא. והא לא חזרה שליחות כו'. עי' לעיל (סג ב ושם):

תד"ה הא. ולכך נל"פ כו' אבל בשל חבירו כו'. נראה דלפ"ז קושיית אביי ממגדל ושובך מאי שלו וש"ח איכא. היינו דגם בשלו אין קפידא ומקשה גם לרבה ודוחק:

בא"ד וכן בפ' השליח הבא כו'. כצ"ל:

גמ' ר"נ דבבלאה הוא דייק כו'. כצ"ל בל"ו וכ"ה בר"ן ועפרש"י ופי' לפירושו דשרש פטר לא מצינו במקרא בבנין הכבד. ולכן אם אמר בבנין זה ודאי כוון ללשון ארמי דמשמשין בו לענין גט מיהו ק"ק דהא גם בא"י היו משמשין בו בנוסח הגט כדלקמן (פה ב) במשנה. וה"נ מזה ראיה לספרים דל"ג שם במשנה גט פטורין הביאו התוס' שם וכן הרי"ף והרא"ש ל"ג שם במשנה. ואולי י"ל דר"י שנה כן לתלמידיו שמבבל וכמש"כ התוס' לקמן (פד ב):

רש"י ד"ה כתבו איגרת. גם זה לשון גט. כ"ה ברש"י שבאלפסי:

רש"י ד"ה המסוכן. חולה. התוי"ט גמגם בזה ע"ש. ובירושלמי הביאו הרא"ש איתא תני אף החולה וכ"מ ממשנה דלקמן הבריא שאמר כו' משמע דוקא בריא: