רש"ש על גיטין סה.

גמרא מתיב רב אויא מערימין כו'. נ"ל הא דק"ל זוכה לאחרים הוא מפני שאומר להם ופדו כו' משמע שאינו מזכה להם המעות אלא בכדי שיפדו המע"ש ובדרך קנייה כדפרש"י והיינו שיזכו אליו המעות בחזרה. ואפי' אם נפרש פדייה דהכא הוא שיאמרו פירות שלך יהיו מחוללים על המעות שבידינו והמעות ישארו תחת ידם מ"מ שם חולין שהיה עליהם מזכין לו בחזרה שיחול שם החולין על הפירות שאצלו ונכון בעז"ה והתוס' נראה שלא הבינו כן:

שם אלא בעציץ שא"נ. הא דלא משני במעשר פירות וירקות דרבנן משום דהן נקראו יש להן עיקר מה"ת כמש"כ התוספות בעירובין (לב) ד"ה תאנים ושם (לז ב) ד"ה מאן:

רש"י ד"ה ופדו. והם סמוכים ע"ש כו'. ומה יענה לריו"ח בב"מ (יב ב) דסמוך ע"ש נקרא קטן עי' לעיל תד"ה אלא. ומדוע לא פי' כמו שם (ס"ד מה) ד"ה אומר לחבירו שהוא אוהבו וכו' וכ"ש בנו ובתו:

רש"י ד"ה הפעוטות. ופרשינן כבר שית כבר תמני. ל"י למה דלג בענין זה דגבול האחרון כבר עשר ע"ש ועי' לעיל בלשון התד"ה כל שמבחנת:

תד"ה וכנגדן. דהא מסיק כו' עד שיהא בן כ' ובפ' מ"ש כו'. כצ"ל:

במשנה ר"א אוסר מיד. בתוי"ט וברפ"ח כו'. ע"ש בשנ"א ותראה איך שהתוי"ט שם וכאן העתיק הירושלמי בשבוש: