רש"ש על גיטין סו.

רש"י ד"ה דמצוה מחמת מיתה הוא. שהיוצא בקולר אינו חוזר. ק"ק מלעיל (כח ב) לל"ב דרב יוסף דמוקים להא דהיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים. בב"ד של עובדי כוכבים. ועי' ברא"ש לשון הירושלמי שכל קולר בחזקת סכנה:

במשנה כל השומע את קולו יכתוב גט כו'. נראה דאף דתנן לקמן אמר לעשרה כו' כולכם כתובו כו' וכולם חותמין. הכא סגי בתרי אף דאמר כל דר"ל שנים מכל השומעים עי' סנהדרין (פא) אלא באחת מכל אלה כו' וכולכם שאני שהיו כולם בפניו וידעי להו:

גמרא ודלמא צרה היא. נ"ל דהכא שיגרת לישנא דיבמות (קכב) נקיט דכאן ה"מ לאקשויי דלמא איש אחר הוא כדתנן בב"ב (קס"ז) ובלבד שיהא מכירן. וק"ל בין אדהכא ובין אדהתם מדוע מכל החמש נשים תפס צרה והלא חמותה נזכרת ראשונה במשנה ד' פט"ו דיבמות. ואולי הונח שם צרה על כולן דהן צרות ושונאות אותה. ועמש"כ בב"מ (יו"ד):

במשנה הבריא כו' רצה לשחק בה. בתור"ע נתקשה בזה ע"ש. ול"נ דבא לומר דאע"פ שנסע תיכף לדרך רחוקה (שלא בדרך מדבר) ונשתהה שם (עי' ב"ש סי' קמ"א ס"ק כג) וסד"א דודאי כוון שיתנו לה ג"כ קמ"ל דאמרי' רצה לשחק בה:

גמרא אמר רבא הלכתא משוו אינשי כו'. ברי"ף הגי' והלכתא כו' בלא שם רבא עלה וכן נכון דר"פ היה תלמיד רבא ולא שייך שיפסוק הלכה כוותיה. וברא"ש נשמט לגמרי הוהלכתא בשגגת המעתיק:

תד"ה וליחוש. מותר ליתן שלום לחבירו ומכירו. ר"ל או לא' ממכיריו:

בא"ד וכ"מ בירושלמי כו' ומשיאין עפ"י ב"ק ומפרש והוא דחזו בבואה. מהירושלמי הזה ראיה להתוי"ט שם ביבמות דמפרש ב"ק היינו מה דמפרש אח"כ מעשה באחד כו' ע"ש: