רש"ש על גיטין סד.

גמרא אלא אי אמרה כו' מהימנא מיגו כו'. כצ"ל:

תד"ה שליש. אפי' אומר הבעל שנתן לו בפני עדים מ"מ סמך עליו דזימנין כו'. לכאורה לפמש"כ בסה"ד בטעמא דר"ח דע"ד כן מסר לו שיהא לגירושין כו' אע"פ שהוא משקר. י"ל דאף שהעדים בפנינו ואומרים דלפקדון נתן מ"מ יהא השליש נאמן ועי' בפסקי תוס':

תד"ה אסור. וא"ת יתומה קטנה תיאסר לכ"א כו'. נראה דה"ה נערה ולא אתו אלא לאפוקי בוגרת ועמ"ש לעיל (סב ב) הקשה לי חכם א' הא יש לנו להעמידה בחזקת פנויה. והשבתיו. חדא דא"כ גם כל הנשים נמי נוקמי קרובותיהן אחזקת פנויות ויהיו מותרות גם לו. שנית דגם כה"נ איכא לאוקמינהו בחזקת היתר לו כמש"כ התוס' לקמן (סה) ד"ה התקבל. ומ"ש התוס' ועוד דאזלינן בתר רובא. הקשה לי החכם ממשנה דפ"ג דקדושין מי שיש לו שתי כיתי בנות כו' כולן אסורות כו' ואמאי לא אזלינן בכל חדא בתר רובא והשבתיו. חדא דהתם ר"מ קא"ל והוא חייש למיעוטא. (ובזה יש לגמגם קצת דהוי דומה לרובא דאיתא קמן). שנית דשם אם תתיר את כולן חדא ודאי תעשה איסור ודומה למש"כ התוס' בב"ק (יא) ד"ה דקא מטהרת (ובש"ד) דהוה תרי קולי דסתרן אהדדי ע"ש. ועמש"כ ע"ד בר"ה (כט) בס"ד. שלישית עפ"י מש"כ המרדכי בשלהי פ' הזרוע כי דבר המעורב בתחלה לא שייך ביה ביטול ברוב ועי' ברא"ש בפרקין סי' ט"ז חילוק כיוצא בזה ונו"נ הרבה בזה ואכמ"ל: