רש"ש על גיטין לח.

גמרא עובד כוכבים ישראל מנלן דכתיב וישב ממנו שבי. לכאורה הא דלא כפרש"י שם בנימוקיו דר"ל שפחה אחת אשר שבוה ישראל מהם מקודם (עי' מזרחי שם). ואולי י"ל דמסתמא כבר טבלוה לשם אמהות:

רש"י ד"ה בחזקה. וקנאו בחזקה ביאוש כשהפקירו כו'. כ"ה ל' הר"ן:

רש"י ד"ה וכתב לה (בסה"ע). ונסיב כו' ומינטר לה. בל"ז י"ל כדי שלא יעברו על לאו דלא יהיה קדש:

תד"ה דכתיב. וא"ת ל"ל השתא כו'. עמש"כ בקדושין (ג) בתד"ה ואשה בס"ד:

בא"ד וי"ל דמוישב כו' לא הוה ילפינן כו' ולהכי מייתי לעיל מדר"ל כו'. ועי' מהרש"א. והתוי"ט בד"ה שתעבד ל"ד במחכ"ת בסדר לימוד המקראות:

תד"ה כל. וחציו ב"ח דכופין כו'. לכאורה מאי קושיא כיון דגם עתה עובד א"ע יום אחד תו לא קרינן ביה לעולם בהם תעבודו. וכן יקשה מאי דפריך הגמ' על אביי מהא דחציה שפחה כו'. וי"ל דמצינו מלת עולם נופל אף ע"ד שאינו אלא משנה לשנה כמו והיתה לכם לחקת עולם בפ' אחרי. חקת עולם בפ' אמור גבי יוה"כ וסוכות וכן הרבה כיוצא בזה. שוב ראיתי להט"א בריש חגיגה שכתב באמת דחצי ב"ח אין בו עשה דלעולם בהם תעבודו ותמוה מהא דמקשה כאן הגמרא אדאביי כו':

בסוף דבור המתחיל כדשרינן הכא משום מצוה דרבים. כצ"ל: