רש"ש על גיטין כח:

תד"ה והא. וי"ל דודאי כו' אבל להביא קרבן ודאי כגון מוה"פ כו'. נ"ל להגיה קרבן אחר כגון כו' כדאיתא בדבריהם בזבחים (עה) ע"ש:

בסה"ד וי"ל מדדרשינן כו' מזובו ולא מנגעו ש"מ כו'. הט"א במגילה (ח) הקשה דהרי קרבן זב הוא תורים ובנ"י דאין בהן סמיכה. ועמש"כ ביבמות (קד ב) ובנזיר (נט ב) בישוב דבריהם:

תד"ה אבל. וא"ת והלא חטאת העוף באה עה"ס כו'. לא מצאנוה אלא במחוסרי כפרה כדי שתהא לו תקנה לאכול בקדשים והכא מיירי בבאה על חטא כגון בקרבן עולה ויורד ועי' בנזיר (כט):