רש"ש על גיטין כח.

תד"ה מצאו. וא"ת וניחוש לשאלה כו'. לכאורה י"ל דכ"כ ל"ח שישאילם דוקא לאיש ששמו כשמו וגם שמות נשותיהם שוין:

בא"ד דלא חיישינן לשאלה לענין ממון. כצ"ל. ועיין ביבמות (קכ ב) תד"ה כליו הב':

בא"ד כדתניא בתוספתא עשרה כו'. כצ"ל. כי דלוסקמא הוא לשון זכר כמש"כ התוס' שם בד"ה איבעית אימא:

בא"ד וי"ס דגרסי כו' ויודע שהוא שלו כו'. כ"נ דצ"ל. ודברי מהרש"א בזה אינן מחוורין:

רש"י ד"ה כיון דאיפליג. שהאריך ימים עד מאה שנה. משמע דוקא מאה אבל מן פ' עד ק' לא. והא דתני אפי' בן ק' ר"ל לא מיבעי' עד פ'. או יותר מק'. ובדבור הסמוך פי' עד תשעים קרוב למות משמע דיותר על צ' קרוי ג"כ איפליג והאי דהרחיק ההפלגה עד למעלה מצ' הוא משום דבאבות פ"ה מכ"א לא חשיב חילופי טבע חיי האדם אלא בעשרה שנים. וגם אמר שם בן תשעים לשוח. ועי' בהגר"א סי' קמ"א ס"ק קל"ז:

רש"י ד"ה גט לא אפשר. דאי חיישת כו' והן עגונות. לכאורה תימה דהרי יכולין להנשא ממ"נ אם מחמת גירושין או מיתת הבעל. ואפי' אין לו בנים ויש לו אח תחלוץ ותנשא דהרי אין כאן חשש דהכרזה לכהונה דאמרינן ביבמות (קיט ב). דהלא ממ"נ פסולה לכהונה. אבל י"ל דאולי יוודע שמת קודם הגירושין והי' לו שם בנים. או באם יש לו אח קטן. או גדול במדה"י:

תד"ה והניחו. ובח"ה מפליגינן בין עבוד כו'. כצ"ל:

תד"ה תרומה. שא"ח אלא לתרץ קשיא כו'. כצ"ל: