רש"ש על גיטין כז:

גמרא ודוקא צורבא מרבנן כו'. נל"פ דקאי ג"כ אסימנים דמהימן אפי' לאחר שראהו כמש"כ התוס' ד"ה כגון לגבי עדים:

שם (בסה"ע) דאמרי נקב יש בו בצד אות פלונית. והא דלא פשטינן מינה דסימנין דרבנן (עי' שבועות (כ) תד"ה איסר דאין דרך משנה וברייתא שיסתפק התנא. וצע"ק מסוכה (לג) דר"פ גופי' מבע"ל ע"ש בפרש"י) דמסיפא איכא למידק איפכא דדוקא ארוך וגוץ דגריעי טובא אבל בסימני מציעי מחזירין:

רש"י ד"ה כגון דקאמר. האי שליח. שליח מאי עבידתי' טפי הל"ל הבעל ועי' לעיל תד"ה ב"ד דר"ה:

תד"ה בזמן. וי"ל דלא מהימן אלא מכאן ולהבא כו'. נראה דאזלי כאן למ"ד שם פלגינן דיבורא. והחילוק הוא דהתם י"ל דגירשה ברגע קודם בואו לפנינו אבל הכא ל"ל כן דהרי אומר שגירשה בגט זה והוא היה אבוד קודם לכן ועדיין צ"ע:

תד"ה מעולם. ואר"י דלעולם לא חשדינן ליה כו'. וצ"ל דזה דבר פשוט מדפריך מאי למימרא: