רש"ש על גיטין כז.

גמרא כאן במקום שהשיירות מצויות כו'. וכתב התוי"ט והא דמחזירין לזמן מרובה היינו כשהבעל אומר תנו לה כדתנן כו'. נ"ל דל"ד דכאן דאיירי שנאבד מיד השליח לא נצרך לאמירתו עי' תד"ה בב"ד דר"ה:

רש"י במשנה ואו או קתני כו'. עמש"כ בפסחים (צג) ובנדרים (פ ב) בס"ד:

רש"י ד"ה ואפי' במקום. אבל אם לא הוחזקו כו' ולא ידעינן או דלמא כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה בי דינא. וכתוב בו הנפק. כצ"ל:

בא"ד ולא הוחזקו כו'. אינו מדוייק דא"כ ה"ל לר"ה למימר חיישינן לשני יוסף ב"ש עי' בתוס'. ובב"מ פי' ויודעים אנו שאין שם כו' והוא כפי' התוס':

רש"י ד"ה ה"ז יחזיר. לשמא אינו זה. כצ"ל:

רש"י ד"ה כשמעתי'. דאמר תרתי כו'. כצ"ל:

תד"ה הא. ובהדיא גרסי' כו' טעמא דנמלך כו'. כצ"ל:

תד"ה כאן. וא"ת אמאי כו' וי"ל דההיא עובדא כו'. אבל מה יאמרו לקמן בדר"ז דמשני ג"כ כאן במקום שהשיירות מצויות כו' ללישנא דוהוא שהוחזקו. וכן ללישנא אע"ג דלא הוחזקו לפמש"כ הרא"ש דכש"כ אם הוחזקו אע"פ שאין השיירות מצויות (וכן הביא הר"ן) המ"ל אידי ואידי שאין השיירות מצויות כאן שהוחזקו כו'. ואולי דשיגרת לישנא דרבה נקיט: