רש"ש על גיטין כו:

גמרא קפסיק ותנא ל"ש מן הנשואין כו'. מקדים הפשוט ברישא וכ"ה הלשון ביבמות (כ). אבל שם (סא) ובסנהדרין (יח ב) נקיט איפכא ש"מ דליכא קפידא בהא:

שם ואמר עולא מ"ט גזירה כו'. לכאורה י"ל משום פירי דהלקוחות ל"י מהגט ויקנו ממנו פירות משנשאה. וי"ל כיון דהבעל אינו אוכל כלל הפירות אף משנשאה דהא משעת חתימת הגט שוב אין לו פירות והואיל שמעולם לא זכה בהן אין לחוש שיקנו ממנו ועי' בתד"ה ה"נ:

תד"ה קא פסיק. משום דהכא נמי לא דייק אלא כו'. לכאורה קשה מיבמות (כ) דדייק נמי כה"ג אע"ג דליכא יתורא. ואולי סמיך שם אסיפא דקתני ממזרת כו' דג"כ אינן אלא ח"ל. וגם שם נשנית (בד' סא) ונשתלשה בסנהדרין רפ"ב:

תד"ה לכשאכנסנה (בסופו). כשכתב זמן דקודם נישואין. כצ"ל:

תד"ה ה"נ. וא"ת כשיניח כו' כיון שרואין שכתוב כו'. כצ"ל:

בא"ד וגם על בנה ידקדקו ויראו כו'. כצ"ל: