רש"ש על גיטין כו.

תד"ה התם. מדאיירי אביי בתרי'. עמש"כ בדבריהם במנחות (קו) בס"ד:

רש"י ד"ה אף מקום. שגם זה עיקרו של גט. משמע דשמו ושמה פשוט דהם עיקרו. וכן בסוף דבור הסמוך כ' וכי כתיב כו' אעיקר כריתות קאי דהיינו כל הני דאמרן. והתוס' לעיל (כ) בד"ה הא שכתבו דלר"מ פסול לא אתו לאפוקי דלר"א כשר אלא משום דלר"מ פסיקא להו מפני דלא הוה מוכיח מתוכו:

תד"ה ר"א. מדקתני שנאמר וכתב כו'. כצ"ל ומלת משום למחוק:

תד"ה וצריך. ובפ"ט נמי תנן גופו ש"ג כו'. כצ"ל כי היא משנה שם:

תד"ה אבל. מ"מ מסתבר דאתיא כחד תנא. לכאורה קשה דהא בב"מ (מא) משמע דמוקי ריו"ח מתניתין דשם רישא רי"ש וסיפא ר"ע ועי' בשבת (פו):

בסה"ד ועוד דבתרתי קמייתא כו'. נ"ל למחוק מלת ועוד: