רש"ש על עירובין סג:

גמרא אמש בטלתם תמיד של בה"ע כו'. בס' ב"א הקשה דאמאי האשימן ע"ז דמן הדין היו פטורין מטעם דעוסק במצוה פטור מה"מ. ולא עיין בפרש"י מגילה שיישב זאת במתק לשונו ע"ש:

רש"י ד"ה בטילו. אהני להו כו' וכלים ששבתו בבית היחיד כו'. ר"ל והוציאם אותו היחיד למבוי. הם מותרים אח"כ לטלטלם בתוך המבוי אבל הם בעצמם אסורים להוציא מבית היחיד כדלקמן (סט ב) במשנה:

תוספות ד"ה בטילו. וקשה לר"י דמסתמא כו'. מה שהעלה בגה"ש בצע"ג אישתמיטתיה שקדמו המהרש"א בזה ויישבו ע"ש:

בא"ד א"כ לא יתכן מה שפי' כו' דהא כיון דעירבו חצירות כו'. לע"ד לק"מ דרש"י לא התיר אלא לטלטל במבוי עצמו אבל להוציא מחצרותיהם לא דיהיה דומה כחוזרים ומחזיקים במבוי. וא"כ דאסור לטלטל כלל מהחצירות למבוי לא שייך תו גזירה דלמא אתו לאפוקי מאני דבתים למבוי ונכון בעז"ה:

בא"ד ומיהו כו' ואפילו לשתף בתי האחרים כו'. ר"ל הבתים שבאותו חצר שהיחיד דר שם ועירב עמהם: